<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן י"א—י"ד</h1>
<h2>דף יז.</h2>
והאופה מי"ט לחול כתב הריא"ף ז"ל שאינו לוקה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי פטור ור' אפרים ז"ל כתב ולוקה דלא אמרינן הואיל. מי שהיה לו בהמה מסוכנת שוחטה בי"ט אם יודע שיש שהות ביום שיוכל לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום ואע"פי שלא יאכל ממנה. אין אופין ומבשלין בי"ט להאכיל לעכו"ם או לכלבים ולפיכך אין מזמנין העכו"ם ביום טוב שמא ירבה בשבילו בקדרה אחת ולא יאמר אדם אני אזמין ולא ארבה אלא אסור אף על פי דכי מרבה בשבילו בקדרה אחת אינו אסור דבר תורה הואיל ואי מקלע ליה אורחים חזי ליה עם כל זה אסור שמא ירבה בשבילו אבל אם בא העכו"ם מאליו אוכל ממה שהכינו כבר בשביל עצמם עמהם וכן העוש' לעצמו והותיר מאכיל המותר לעכו"ם או לבהמה. והמבש' לעכו"ם או לבהמה אינו לוקה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה. בני החיל שכח בידם טורח תקון מזונות' על ישראל שנתנו קמח לישראל לעשות להם פת ביו"ט אם כשנותנים ממנה פת לתינוק אין מקפידין מותר לאפותה להם בי"ט שכל פת ופת ראוי לתינוק והם כמו שמזונותם עליו ועוד יש לחוש שאם מאנו לתקן להם מזונותם שיחטפו להם מה שתקנו להם לצורך י"ט וימנעו משמחת י"ט ולפיכך הקלו להם חכמי' והריא"ף ז"ל אוסר וכן פסק הבעל ההשלמה ז"ל וכתב הר' אשר מלוניל ז"ל וכן לא ישלח אדם דורון לעכו"ם בי"ט לא פת ולא תבשיל אם היה דעתו לשלוח לו בי"ט שאי אפשר שלא ירבה בשבילו ומאי דאמרינן ממלאה אשה קדרה בשר דוקא לצורך ישראל אבל לצורך עכו"ם אסור. אבל לצורך עבדו או שפחתו שמזונותם עליו מותר דלא יעשה להם קדרה בפני עצמן ותבשיל של שקדים בדבש שקורין נוגאט ג"כ אסור לשלוח לעכו"ם כי באמת טוב לעשות ממנו מעט מהרבה עכ"ל. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה אחת נאפית בי"ט דכיון דמזונותם עליו אמרינן דכל פתא ופתא חזי לרועים אבל עיסת הכלבים בזמן שאין הרועים אוכלים ממנה אינה נאפת בי"ט דלענין מלאכה הלכה כר' יוסי דאמר לכם ולא לכלבים אך בזמן שאין בדבר רק טלטול בעלמא בלא מלאכה כגון חתוך דלועים וכיוצא בהן מותר בשביל בהמה והר"ז ז"ל כתב דודאי נראה דהלכה כר"ע דכל נפש ואפי' בהמה ומביא ראיות גדולות לדבריו. אמנם בעיסת הכלבים מודה ר' עקיבא כיון דחזי להו לכלבים בעיסה בלא אפיה לא טרחינן להו במלאכה יתירה אלא בזמן שהרועי' אוכלין ממנה וכן הדין בעיסת עכו"ם או שפחה שמזונותן עליו כל זמן שישראל אוכל מפתן או מתבשילן נאפית בי"ט אין ראוי ליחד להם פת או מנה לבדה והרשב"א ז"ל כתב שאפי' מיחד להם הם עצמן הן מבשלין ולא שכיח דמבשל להו ישראל ולענין פת נמי אפשר כמו שאמרו בעיסת כלבים וגם כן יש להתיר אפי' עכו"ם המתלוה עם ישראל מעי"ט ומזונותיו על ישראל עכ"ל. וראוי להזהר לאלו שאופין פתן בתנורי העכו"ם ונותנין בשכרן פת או ככר שלא ייחדו אותו ככר עד אחר האפייה ועשיית הככר וטלטולו ידוע ומפורסם שהוא בשביל העכו"ם אך אחר האפיה נותן לו בשכרו איזה שירצה לפי שכל ככר ראוי והוי כמו שמזונותיו עליו אחר שלא יאפה לו הפת אם לא יתן לו חלקו. ושריית מורסן לתרנגולים מותרת ובלבד ע"י שינוי לפי שהדבר קרוב לגבול.
